איך להגיב, ומה לא לעשות כשהילד.ה שלכם יוצא.ת מהארון?
נועה נופר // עיתון הארץ // 24 ליוני 2023
"אמא, גם אני אתחתן מתישהו?"
"אם תבחרי להתחתן כשתהיי גדולה, אז כן"
"עם מי אני אתחתן, אמא?"
"אני עוד לא יודעת. כשתהיי גדולה, תבחרי לך בן או בת זוג, ואולי תחליטו להתחתן"
התשובה הזאת היא תשובה שגורה אצלנו בבית כשעולה נושא הנישואים-משפחה-ילדים. את רוב האנשים, היא מפתיעה: אמא המציעה לבת שלה שייתכן שתהיה לה בת זוג כשתהיה גדולה. "תגידי", שאלה אותי אמא של חבר מהגן, "את לא חושבת שאת מכניסה לה ככה רעיונות לראש? הרי רוב הסיכויים שהיא לא תהיה לסבית".
ובכן, התשובה היא לא. אני לא חושבת שאני מכניסה לה רעיונות לראש. על כך יעידו אינספור א.נשים בעלי ובעלות זהות להטב"קית, שכל חייהםן דיברו איתםן רק על זוגיות הטרוסקסואלית, ושלא "הכניסו להםן לראש" להיות הומואים או לסביות, או כל זהות אחרת על הקשת הגאה.
אחת השאלות שמעסיקות הורים לילדים וילדות בגיל ההתבגרות היא נושא הזהות המינית של הילד.ה. חלק מההורים עסוקים בשאלה 'איך נאפשר לו להרגיש בנוח לדבר איתנו אם יהיו לו תהיות לגבי הזהות המינית שלו?', חלק מההורים תוהים איך להתמודד כאשר הבת כבר הודיעה שהיא לסבית? והרבה הורים פשוט מרגישים חוסר-אונים אל מול דור ש"יודע הרבה יותר ממני", כי מה לעזאזל משמעות כל המילים האלו - פאנסקסואל? ג'נדרקוויר? ו-"בכלל, אבא, הגדרות זה כל-כך מיושן", כפי ששיתף אותי אבא אחד בתסכול בתשובתה של בתו, כששאל אותה אם בת הזוג שלה היא, ובכן, בת הזוג שלה.
אם כך, בואו נעשה סדר בדברים. הנה כמה עצות להתמודדות הורית עם הסוגיה, ובייחוד עם ילד.ה המשתף עמנו זהות להטב"קית:
בואו נתחיל מגיל צעיר.
אחת המתנות הגדולות שנוכל להעניק לילדינו היא אם נתייחס עוד מגיל אפס לזוגיות עם כל המגדרים באופן שווה. לדבר על כך שכשגדלים, כל אחד ואחת מתאהב.ת אהבה רומנטית (סוג אהבה של מבוגרים), ויש כאלו שמתאהבים רק במגדר אחד, יש כאלו שמתאהבות במגדר שזהה לשלהן, ויש כאלה שגם וגם. יש גם מי שפחות משנה להםן המגדר, ומתאהבים או מתאהבות באדם (והרי לכם ההגדרה לפאנסקסואל). גם על זהות מגדרית אפשר לדבר מגיל צעיר. תתפלאו כמה זה מסקרן אותםן, ולא מבלבל אותםן כפי שהורים רבים חוששים: "טרנסג'נדר זה מי שנולד כבן, אבל מרגיש שהוא בת - ולכן היא תיראה כמו בת ותבקש שיפנו אליה כמו בת". ככה, פשוט.
בכלל, זה לא תלוי בכם.
זהות מינית או מגדרית הן לא משהו שאנחנו יכולים להשפיע עליו. אולם כאשר אנחנו מדברים על שלל האפשרויות שקיימות, הילד.ה גדל.ה עם הידיעה שמתישהו בגיל ההתבגרות היא או הוא יגלה למי הוא נמשך או נמשכת, וכל אופציה היא אפשרית. ואז, כשזה יקרה הוא או היא לא יצטרכו לחשוש או לדאוג מתגובת ההורים. אולי הםן אפילו ישתפו שיש מישהי או מישהו שמוצאים חן בעיניו/ה. וזהו.
אחת ההתמודדויות החוזרות ונשנות אצל א.נשים להטב"קים היא הצורך לצאת שוב ושוב מהארון. יציאה מהארון היא לא אירוע חד-פעמי שקורה אי-שם בגיל ההתבגרות, כי הרי, כשיגדלו - לכל מסגרת חדשה אליה יגיעו, אם ירצו לשתף על עצמם, הם יצטרכו שוב, ושוב, ושוב לספר על כך. הנחת המוצא הגורסת שכולם הם הטרוסקסואליים וסיסג'נדרים (אדם שהמין הביולוגי שלו תואם את הזהות המגדרית שלו) אלא אם הוכח אחרת, היא חלק ממה שנקרא "הטרונורמטיביות". תפיסה חברתית לפיה, הנורמה היא הטרוסקסואלית. מכיוון שהחברה שלנו היא הטרונורמטיבית, א.נשים להטב"קים נתפסים ונתפסות כ"אחר", והםן צריכים וצריכות להתמודד עם הזהות המינית שלהםן באופן יומיומי. כשאנחנו כהורים, שמים על השולחן את האפשרות שהםן יהיו בעלי ובעלות זהות להטב"קית, אולי נחסוך להםן יציאה אחת מהארון ואולי ניקח חלק בשינוי של השיח ההטרונורמטיבי שממקם את הקהילה הלהטב"קית כ"אחרים".
אף פעם לא מאוחר.
יש לכם נער או נערה בגיל ההתבגרות בבית, ועד היום השיח הביתי היה הטרונורמטיבי וברצונכם לשנות זאת? זה אף פעם לא מאוחר להתחיל. הנוער היהודי-חילוני-מסורתי בישראל גדל לרוב עם טלוויזיה ורשתות חברתיות, אשר מקדמות גם ייצוגים להטב"קים. לרוב, הםן בעצמםן יודעים ויודעות שזאת אפשרות. עם זאת יש ערך גדול בלשמוע את ההורים שלי מקבלים זהות כזאת באופן כללי ובמיוחד, אם אני נער או נערה להטב"ק.
הבן או הבת שיתפו זהות מינית על הקשת הגאה? פשוט תאהבו אותם.
לצערנו, הסטטיסטיקה של אובדנות בגיל ההתבגרות היא גבוהה במיוחד, ושל אובדנות בקרב נוער להטב"ק גבוהה אף יותר. אהבה, קבלה ותחושת שייכות הן המתנות המרכזיות שהילדים והילדות שלנו רוצים ורוצות לקבל מאיתנו - לא משנה למי הםן נמשכים ונמשכות, וללא קשר לזהות המגדרית שלהםן.
קבלו אותםן כפי שהםן מבקשים ומבקשות.
הרבה פעמים הורים מסתייגים: "אבל ידוע שגיל ההתבגרות הוא גיל מבלבל. זה שעכשיו הם מתנסים ומתנסות בחוויה להטב"קית לא אומר שזאת הזהות שלהםן". אכן, יש אחוז מסוים מהנוער שמתנסה, מחפש, שהחוויות הנוכחיות הן ככל הנראה לא חלק מהזהות העתידית שלו. אבל זה נכון גם אצל נוער שמתנסה בחוויות הטרוסקסואליות. כפי שאם הבת שלי תצא עם נער, אני לא אגיד לעצמי שאולי זה יעבור לה ובסוף היא תהיה לסבית, אלא אקבל אותה כפי שהיא מגדירה את עצמה באותו רגע - כך גם חשוב שנקבל את הבן שכרגע מגדיר את עצמו כבי או הומו ואת הבת שכרגע מגדירה את עצמה כפאנסקסואלית.
באופן זהה, אם הילד או הילדה שלי, אפילו בגילי גן, מבקשים ומבקשות שיפנו אליהםן בזהות מגדרית אחרת - זה חלק מהגילוי שלהםן את עצמםן, וחשוב שנתייחס לכך בכבוד וניתן לזה מקום. אל תדברו על האפשרות שזה בר-חלוף, כי זה מעביר מסר של זלזול ושל חוסר קבלה, ומגדיל את הסיכוי שהםן לא ירצו לשתף אתכם בעתיד.
קשה לכםן? זה בסדר, גם לזה יש מקום.
יכול להיות שקשה לנו לשמוע שהבן או הבת שלנו מזהים את עצמם כלהטב"קים. יכול להיות שזה מנפץ לנו חלום. אמנם גם כשהתחושות שעולות בנו כהורים הן לא 100% קבלה, אין צורך להתכחש להן, להפך, אם נדע לומר בקול רם שזה מעלה בנו תחושות שונות של אכזבה, צער או פספוס, יהיה לנו קל יותר לעבוד על התחושות האלו על מנת להגיע אל המטרה - שהיא קבלה מוחלטת של הבן או הבת שלנו. אפשר גם לשתף אותםן בתחושות שלנו, לצד העברת מסר של אהבה: "אני אוהבת אותך לא משנה מה, ואני שמחה מאוד שאת מספרת לי. אני גדלתי בסביבה שמרנית כפי שאת יודעת, אני לא רגילה לזה, אז אולי ייקח לי קצת זמן להתרגל. אבל חשוב לי שתדעי שאת יקרה לי ואני אעשה עבודה עם עצמי".
אתם לא מבינים על מה הם מדברים? תשאלו אותם. הנוער של היום גדל עם שלל ייצוגים גאים וזהויות מיניות ומגדריות שונות. הרבה פעמים ילדינו מכירים ומכירות יותר זהויות מאיתנו - מכיוון שהיום המגוון כבר לא מסתכם בהומו-לסבית-בי, אלא יש המון דיוקים ותתי-זהויות. לא מכירים? הכל בסדר. תבקשו מהילד או הילדה שלכם שיסבירו לכם. ככה תעבירו מסר של פתיחות, של רצון ללמוד ולהקשיב ושיש להםן גם מה לתת לכם. תחושה של לימוד משותף, מאפשרת שיח בגובה העיניים ומגדילה את הסיכוי שהםן יראו בכם כתובת.
לסיכום, גם כאשר אתם חווים קשיים בנושא, חוסר הבנה או תחושות שליליות - תאהבו אותםן. תקבלו אותםן. תנו להםן להרגיש תחושת שייכות, ממש כמו שעשיתם עד היום. נסו ליזום שיחות בבית על זהות מינית ומגדרית ותנרמלו את הנושא. ובעיקר, תשמחו עבור הילד או הילדה שלכם שחווים וחוות גילויים ראשונים, שמרגישים ומרגישות בנוח לשתף אתכם, שנהנים ונהנות מהתחושה שמישהו או מישהי נמשכ.ת אליהםן ושהםן יודעים ויודעות שהםן ראויים וראויות לאהבה.