גברים אוהבים לחדור אבל לאן?
מיכאל קרן // עיתון הארץ // 18 לאוגוסט 2022
כבר בגיל ההתבגרות, לפני שהיה לי איזשהו ניסיון מיני של ממש, אני זוכר את תחושת הכיווץ באגן בסיטואציות מיניות. דחף קדום וחייתי שמעודד את התנועה הזו, החדירה, גם כשלא היתה אף פרטנרית מינית באופק ולא היה לי שום מושג איך זה באמת מרגיש מעבר לחוויה המינית הבוסרית שלי עם עצמי.
יש מי שיפטירו "מה העניין, מדובר בהכרח ביולוגי", הרי אנחנו בנויים לשם כך. ובכן, במאמר זה אני רוצה להתעכב על הצורך הנפשי־רגשי הנוגע למעשה החדירה. מיניות היא אכן חוויה גופנית, אבל לא רק; היא גם נקודת ממשק בין הגוף לרגש, מרחב בו רגשות וצרכים - פיזיולוגיים ומנטליים - מוצאים ביטוי דרך אינטראקציות גופניות.
לבני אדם, גברים ונשים, יש יכולת להשתמש במיניותם על מנת לנסות לתת מענה לצרכים ורגשות שהם מפחדים לפגוש ברובד המודע - לא כל שכן להביאם מול אדם אחר. חדירה, דווקא מפני שלכאורה היא בעיקר דחף הישרדותי, מהווה מחבוא מצוין עבור כל אותם צרכים, רגשות וכמיהות שלגבר קשה לבטא או להכיר בהם.
גברים זקוקים להכלה, למקום להרפות בו; להניח בו את עצמם עם החולשות שלהם, עם הפגיעוּת, עם הצדדים הרכים וה"לא מרשימים" שלהם. הם לא זקוקים לכך כי הם גברים אלא כי הם אנושיים. אבל הפרדוקס הגברי שהחברה לימדה אותנו הוא שלמרות שזה אנושי - נזקקות וגבריות לא הולכות ביחד.
נזקקות היא עמדה פגיעה, וגברים לומדים מגיל צעיר להתכחש להיותם פגיעים, לנתק את העצמי מגופם. כתוצאה מכך, במקרה הטוב יהיו גברים שיתקשו לדבר את הנזקקות שלהם, אך במקרה הגרוע והנפוץ יותר הם יאבדו את הקשר המודע עם הנזקקות שלהם. כשלגבר חסרה היכולת לבקש מענה על צרכיו הרגשיים באופן מילולי, הוא עשוי לחפש דרכים עקיפות לענות על צרכיו. אחת הדרכים הללו היא החדירה.
חלופה דלה.
באופן אבסורדי הגברים שהכי חותרים לחדירה, וחדירה בלבד, יהיו אלו שהכי קשה להם להזדהות עם הטענה הזו. הם יטענו שחדירה זה פשוט "הכי כיף" וזהו. זו תוצאה של הרגלים של התנכרות לרגש, שמפחיד להכיר בה ולמוסס אותה, אולם לפרטנר/ית עשוי להיות חלק גדול ביכולת לעשות זאת.
קודם כל כדאי להבין שעבור הגבר, מעבר לכך שהחדירה מענגת מאוד מבחינה פיזית, יש בה גם נחמה אדירה מבחינה רגשית. היא חמה, נעימה, קרובה ומטשטשת את תחושת הבדידות, ולמעשה עונה על פחדים שלגבר קשה לבטא - "אתה רצוי, אני רוצה להתמזג איתך, אני זקוקה לך, אוהבת אותך, טוב לי איתך ואני רוצה שיהיה לך טוב, מוגן, מוכל ובטוח".
משום כך, חדירה מהווה עבור גברים רבים כביש עוקף מפגש עם נזקקותם; פתח יציאה צר מכלוב הגבריות של הפטריארכיה, השוללת מהם את הלגיטימציה לביטוי צרכיהם הרגשיים אבל משאירה אותם עם החלופה הדלה של ביטוי צרכיהם המיניים.
להגיד "בואי נשכב", במילים או במחוות גוף, זה יותר קל ואינטואיטיבי מלפגוש את הפסיכודינמיקה שמגיעה איתי למפגש המיני. באופן עגום, גם כחברה, יותר אינטואיטיבי לנו לשמוע גבר אומר שהוא צריך זיון מאשר גבר שאומר שהוא צריך חיבוק, אוזן קשבת או כתף רכה.
זו בעיה שגברים רבים סובלים ממנה מבלי להיות מודעים לכך; כאשר גבר כזה מקבל סירוב לחדירה, הוא חווה את זה כסירוב לענות על כל אותם צרכים שהיא מגלמת בתוכה. לכן הכאב שהדבר גורר יכול להיות כבד מאוד. משמעותו אינה "אני רוצה לשכב איתה אבל היא לא בעניין", אלא "אני צריך שהיא תכיל אותי, אני צריך לחוש אהוב ושמישהו יראה את הבדידות שלי, את הפגיעוּת שלי, שאני ראוי לקרבה. אני צריך לחדור אליה כדי לחוש שיש לי מקום. אני לא מכיר דרכים אחרות לבקש מקום".
הטרגדיה היא שאותו גבר, שאינו מודע למשקל האדיר שהוא שם על החדירה, יגיד לבת זוגו "אבל ממש בא לי", או שלא יגיד כי לא ירצה ללחוץ, וילך לישון תוך שהוא מספר לעצמו שהכאב שהוא חווה הוא תסכול מיני של מי שזוגתו לא זרמה איתו. כך הוא למעשה מצמצם ומקטין את העומק הרגשי הלא מבורר הזה, לכדי דימוי מאוס ומעורר בוז של גבר חרמן ולא מסופק. דימוי העומד במרכז כאבם של אינספור גברים ובנות זוגם.
יש מה לעשות עם זה.
היום יש יותר ויותר גברים המבקשים לתבוע מחדש קשר עם החלקים הרגשיים שהציווי הפטריארכי הרחיק מהם. בת הזוג יכולה לעודד זאת גם במיניות של הגבר שאיתה, לפתוח לו אפיקים אל עצמו ואליה ששניהם טרם הכירו. אם זה מה שקורה אצלכם במיטה, הנה כמה עקרונות שכדאי לנסות:
לא צריך טובות
אם החדירה לא מתאימה לך, עדיף לשניכם שהיא לא תתקיים. כשאת מסרבת לחדירה שלא באה לך בטוב את עושה שירות גדול לבן הזוג שלך, לקשר שלכם וכמובן לעצמך. אם תשכבי איתו למרות שאין לך חשק, יש סיכוי שהוא ירגיש שהוא לקח ממך משהו שלא באמת רצית לתת לו. גם אם הסירוב גורר תסכול או משבר, מדובר במשבר בריא שיכול לאפשר תזוזה מהריקוד המוכר של "זורמת"/"לא זורמת" למרחבים אחרים של תקשורת זוגית וקרבה אמיתית. הסירוב הכן הוא צעד בונה אמון.
להיות עם הכאב
להרבה זוגות קשה מאוד להיות יחד נוכח הכאב שבא עם ההכרה שבן/ת הזוג לא עונה על כל צרכינו. פעמים רבות הדבר גורם לנו להתבצר בתחושת אשמה או האשמה. אל מול זה, היכולת להיות יחד בתוך הכאב, בחיבוק או בשתיקה, היא עמוד התווך המרכזי ביותר של אינטימיות רגשית בריאה אצל זוג. אפשר גם להביע אמפתיה ותמיכה, בלי להציע פתרונות. אם יתאים לך להביע אהבה בכל דרך כנה אחרת, זה ירכך מעט את הקושי.
לתת לצורך מילים
אפשר לשאול את הגבר - "כשאנחנו שוכבים, מה זה בשבילך? מה זה גורם לך להרגיש?". גם אם הוא לא ידע לענות, עצם השאלה נותנת מקום לרגשות וצרכים שייתכן שהוא מתקשה להציף. אפשר לשאול שאלות מנחות, כמו למשל "זה גורם לך להרגיש אהוב? זו דרך עבורך להרגיש שאני מתחשבת בך ורואה אותך? זה נותן לך תחושת ערך?". התשובות שיתקבלו מרחיבות את האפשרות לתת מענה לצרכים, ולחשוב אותם יחד.
חיבוק, מגע סטטי או מבט אוהב עשויים לעשות לגבר את מה שאלף חדירות לא יעשו לו. לא בגלל שאקט החבירה המינית לא יכול להיות בעל ערך רגשי, אבל ההסכמה לחפש בגוף דרכי ביטוי מיניות אחרות, פחות אוטומטיות, עם יותר ניואנסים, יכולה לגלות עומקים רגשיים שהתנועות שהורגלנו בהן, גברים ונשים, מתקשות לחשוף. זוהי כמובן אינה האחריות הבלעדית של אף אחד מהצדדים, אך שיתוף הפעולה והיכולת למצוא מקום משותף נוסף במיניות הזוגית, יכול לתת מענה לצורך העמוק והמובן של הגבר לחדור, ולו רק אל תוך הלב והנשמה של מי שאהבה נפשו.